גזר דין בתיק ת"ד 4189-06-11

הנאשם הורשע בנהיגה באי זהירות וגרם חבלה של ממש, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, וסעיף 62(2), בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

האירוע היה ביום 18.03.201, שעה 14:00 לערך כשהנאשם נהג ברחוב הרצל בת"א-יפו, כאשר הוא יצא מהחניון שבחצר בנין 146 בנסיעה לאחור באלכסון לכיוון הכביש.

אותה שעה חצתה את הכביש רלי רובינסון, ילידת שנת 1939,  (להלן - הולכת הרגל) עם נכדה כבן 3  את רחוב הרצל ממערב למזרח והגיעה סמוך למרכז הכביש.

הנאשם נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, שילב בהילוך קדמי, החל הנסיעה קדימה מבלי לבדוק מצב הכביש לפניו ומבלי להבחין בהולכת הרגל, אשר הייתה אותה שעה מול חזית הרכב שלו ותוך כדי כך פגע בהולכת הרגל והפילה על הכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש, כפי שיפורט להלן.

מצבה של הנפגעת:

לבית המשפט הוצג תיעוד רפואי אודות הטיפול הרפואי שקיבלה הולכת הרגל.

ביום התאונה 18.3.2011, אושפזה הולכת הרגל להשגחה למשך 9 ימים, עד ליום 27.3.2011.   תוצאות בדיקה נוירולוגית - יד ימין מגובסת, כאבים בהנעה פסיבית ואקטיבית של רגל שמאל ופצע המטומה בשוק שמאל. הפצע בשוק רגל שמאל גרם  לנמק עורי אשר טופל בינתיים טיפול שמרני.

ביום 6.4.2011 אושפזה  הולכת הרגל בבית חולים בני ציון למשך 27 ימים, היינו עד ליום 3.5.2011.

האשפוז נדרש עקב התפתחות זיהום בפצע בשוק שמאל. בוצעו שתי הטריות של הפצע בהרדמה מלאה, ולאחר מכן השתלת עור במחלקת כירורגיה פלסטית בהרדמה מלאה.

ביום 9.5.2011 במסגרת המשך המעקב הרפואי הוחלט להמשיך טיפול בגבס ביד ימין לתקופה של חודש נוסף.

במכתב  מאת ד"ר בן יוסף, ציינה הרופאה, כי הולכת הרגל לא הייתה מסוגלת לשבת או לעמוד זמן ממושך, ונזקקה לעזרה בכל תפקודי היומיום. אי לכך עם שחרורה מבית החולים נאלצה לעבור ל"בית יולס" בחיפה, לצורך טיפול והשגחה 24 שעות ביממה.

בסופו של דבר חזרה הולכת הרגל לביתה רק  שלושה חודשים לאחר התאונה. ידה עדיין הייתה מגובסת והיא נזקקה לעזרה בתפקודי היומיום ולטיפולי פיזיותרפיה במשך מס' חודשים.

נבהיר כי הולכת הרגל העידה בפניי ביום 17.10.12, וציינה כי בשנייה האחרונה הצליחה להציל את נכדה הצעיר על ידי הדיפתו הצידה. לדבריה, נותרה לה צלקת גדולה ברגל שמאל והיא עדיין סובלת מכאבים.

טיעוני הצדדים לעונש:

בא כוח המאשימה ביקשה מבית המשפט להתייחס גם לפן האישי ומשמעות התאונה עבור הולכת הרגל, אישה מבוגרת אך עצמאית, אשר מאז התאונה חייה השתנו וכאב וסבל היו מנת חלקה.

בנוסף מבקשת המאשימה להביא בחשבון את העובדה שהולכת הרגל חצתה את הרחוב מלווה בילד צעיר, ואת הסיכון הרב שהיה טמון אם לא הייתה מצליחה להדוף את הילד.

נוכח חומרת הרשלנות וחומרת התוצאה, עתרה המאשימה להטלת פסילה בפועל לתקופה של שנתיים לפחות, פסילה על תנאי, קנס ומאסר על תנאי בגין נהיגה בזמן פסילה.

ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם חנה בסמטה, אך כשביקש לצאת מן החניה מצא כי בכניסה לסמטה חנה רכב, ולכן נאלץ לצאת מן החניה בנסיעה אחורנית. הוא נסע לאחור בזהירות ורק בשעה שהחל בנסיעה קדימה פגע בהולכת הרגל.